הפרישה הטובה

האתגר הגדול – תקציר ההרצאה והסקירה האסטרטגית של ד"ר צבי לניר

קיבלנו מתנה ואיננו יודעים מה לעשות בה – תוחלת החיים שלנו היא עתה למעלה משלושים שנה יותר מאשר הייתה תוחלת החיים של הסבים שלנו. הנכדים שלנו אף צפויים להגיע לתוחלת חיים של 100.

בו בזמן, תקופת הזקנה הגריאטרית הולכת ומתקצרת. רובנו נסבול מהתנוונות גריאטרית מגבילה רק בחודשים האחרונים של חיינו, שכן הרפואה כבר יודעת כיצד להכיל את הבעיות הרפואיות שלנו במצב נשלט.

אך איננו יודעים מה לעשות במתנה הזו שקבלנו.

אנחנו מתייחסים לשנות החיים שנוספו לנו כתוספת גילית. איננו מבינים שהמשמעות של המתנה הזו אינה בעיקרה כמותית – תוספת של שנות חיים – אלא דווקא איכותית. מתהווה תקופת חיים חדשה שהיא שונה במהותה ובמאפייניה הן מהזקנה והן מתקופת הבגרות הראשונה שלנו (שסימן ההיכר המובהק ביותר של סיומה הוא היציאה לגמלאות). כלומר נוספה לנו תקופת חיים חדשה – תקופת הבגרות המאוחרת.

המאפיין הייחודי העיקרי של תקופת חיים זו הוא שזוהי תקופת יצירתיות חדשה בחיי האדם, שנובעת מתהליכים חדשים של אינדיבידואציה שמתרחשים בה, כמו גם מיכולות קוגניטיביות המתפתחות דווקא בגילים אלה (כפי שנחשף במחקרים קוגניטיביים עכשוויים). במהפך הזה טמון פוטנציאל שאם נבין את משמעותו הוא יוכל להפוך על פניהם היבטים חשובים של עולמנו – האישי, החברתי, הכלכלי והתרבותי.

אך בשלב זה זהו עדיין רק פוטנציאל - אם לא נדע להפעיל אותו נמשיך לראות הרבה אנשים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם בשנים שנוספו להם, והם נכנסים לדיכאון שמוליך לזקנה מהירה. גם החברה צפויה להפסדים אדירים אם תמשיך לראות בעליית תוחלת החיים כבעיה, או אף אסון אקטוארי צפוי.

אין כל הגיון בכך שנמשיך לתפוס את חיינו בתקופה זו כתהליך הידרדרות לקראת הזקנה ובכך נהיה כולאים את עצמנו בנבואה שמגשימה את עצמה, אישית וחברתית. לעמותה למשאבי אנוש צריך להיות תפקיד חשוב ביצירת המודעות להתפתחות זו וקידום התהליכים שיקדמו אותנו, ברמה האישית, ברמת הארגונים ומקומות העבודה ואף ברמה הלאומית.